הראל בע"מ - חברה לבטוח ואח' נ' עזריה ואח'

פסק דין

התובעים הגישו נגד הנתבעות תביעה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם בתאונה נשוא התביעה. התאונה אירעה בחניון בכרמיאל, והצדדים חלוקים ביניהם בדבר הנסיבות בעטיין נגרמה התאונה. לגרסת התובעים רכב הנתבעות נסע לאחור ופגע ברכבם שהיה במצב של עצירה מוחלטת. לגרסת הנתבעות רכבן היה בעצירה מוחלטת ורכב התובעים הוא שנסע לאחור ופגע ברכבן.

העידו בפני שתי הנהגות המעורבות בתאונה, ושתי נוסעות שנסעו ברכבים המעורבים. בחנתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסמכים, והגעתי למסקנה שיש להעדיף את גרסת התובעים על פני גרסת הנתבעות.

גרסת עדות התובעים היתה אמינה, ותאמה לאמור בהודעות הכתובות. מאידך גרסת הנתבעות מעוררת מספר תהיות.

ראשית, אין מחלוקת שעובר לתאונה רכב התובעים חנה באחת מהחניות הניצבות למעבר בחניון והחל בנסיעה לאחור, ושרכב הנתבעות חנה בסמוך, בתוך המעבר, ובניצב לרכב התובעים. אין גם מחלוקת שרכב התובעים טרם סיים לצאת מהחנייה בה חנה (לטענת התובעות הרכב רק החל לצאת מהחנייה ולטענת הנתבעות הרכב כבר יצא בחלקו). הרכב נפגע בפינה האחורית שמאלית. בנסיבות אלו, אם אמנם עובר לפגיעה רכב הנתבעות שחנה בסמוך היה במצב של עצירה מוחלטת, כפי שכך טוענות הנתבעות, היה על רכב התובעים לצאת מהחנייה בזווית חדה ביותר כדי שתיגרם לו הפגיעה שנגרמה. אלא שקשה להבין כיצד יכול היה רכב התובעים לצאת מהחנייה בזווית כה חדה, שהרי הרכב חנה בין שני רכבים חונים. סבירה יותר היא טענת התובעים, לפיה הרכב יצא מהחנייה ללא זווית ובנסיעה ישרה לאחור, והוא נפגע מרכב הנתבעות שחנה בסמוך מאחר והלה החל לפתע לנסוע לאחור.

שנית, שתי העדות מטעם הנתבעות העידו שהן המתינו שחנייה סמוכה שעמדה להתפנות, תתפנה. שתי העדות טענו כי הן לא נסעו לאחור כדי לאפשר לרכב לצאת מאותה חנייה, אך עדויותיהן לעניין זה לא היו אחידות. לגרסת נהגת הנתבעות בעת התאונה טרם היו אנשים ברכב הסמוך, היא ראתה את האנשים מתקרבים לרכב והמתינה שהרכב יצא. גרסת הנוסעת שנסעה עימה לא היתה עיקבית, תחילה העידה שהאנשים כבר היו ברכב ואף החלו בנסיעה, ובהמשך העידה שהאנשים הגיעו לרכב. אותה עדה גם מצאה משום מה לנחוץ לציין, במכתב שכתבה ושצורף לכתב ההגנה, כי לא היתה לנתבעות כוונה להזיז את רכבן בכדי שהחנייה לה הן המתינו לא תיתפס. לא ברור מדוע היה צורך לציין זאת, ולטעמי הדבר אומר דרשני.

כאמור אני מעדיפה את גרסת התובעים ומקבלת את התביעה. עם זאת איני מוצאת לנכון לפסוק לתובעים פיצוי בגין עגמת נפש, ויפסק רק הנזק הישיר. אשר על כן ישלמו הנתבעות לתובעים סך של 2,082 ₪ צמוד מיום 23.06.09 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר טרחת העדות כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 873 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"א, 22 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: